מה באמת כדאי לעשות כדי שהפחד משינויים לא ינהל אותנו?

מה באמת כדאי לעשות כדי שהפחד משינויים לא ינהל אותנו? עוד רגע יום העצמאות ומעבר לזה שהילדה שלי הולכת לחגוג שנה (איך הזמן טס!) יצא לי לחשוב, שוב, על עניין שמעסיק אותי מאוד: איך החיים שלנו היו נראים ללא פחד משינוי, או ליתר דיוק, מבלי שהפחד משינוי היה מנהל אותנו ואת חיינו. הרי אם נחשוב על זה, החיים שלנו רצופי שינויים, תפניות, צמתים. אני יודעת ששלי לפחות כאלה… חלקם צמתים קטנים, כמו לבחור איזה תוספות של פיצה אני רוצה מתוך המבחר בפיצרייה השכונתית שלי, או האם לקחת את הילדה לגינה הקטנה שנמצאת ממש מתחת לבית, או זו הגדולה יותר אבל שלוקח כמה דקות של הליכה להגיע אליה. וחלקם גדולים יותר עבורי, כמו הבחירה להיות אם יחידנית-עצמאית, או לעבור דירה בקיץ הקרוב למקום מדויק יותר,  או הבחירה לקחת את העסק שלי לשלב הבא שלו, שזה אומר גם להתפתח מקצועית, גם לעזור ליותר אנשים, גם להרוויח יותר וגם לבלות יותר זמן עם הילדה שלי. דרך אגב, אני קוראת לזה "גם בריבוע"!

מה באמת כדאי לעשות כדי שהפחד משינויים לא ינהל אותנו?

ואני יכולה לספר לכם שבצמתים המשמעותיים שלי, כששיתפתי חברים קרובים או חברים רחוקים (בפייסבוק למשל) על האופציות, המרגשות מבחינתי, שקיימות מתוך סיטואציה מסוימת, כזו שלפעמים אפילו כמו נכפתה עליי, אופציות שהיו קיימות ואופציות שרציתי ליצור בעצמי, אז בגלל שחלק מהאופציות שרציתי ליצור היו שונות, מהפכניות, פורצות דרך, קיבלתי לא פעם הרמות גבה, גיחוכים ואפילו ניסיונות "להקטין את החלום" שלי עם משפטים כמו "תהיי מציאותית" ו "את חיה בלה-לה לנד, תירגעי". רק לפני כחודש, כשפרסמתי שאני מחפשת דירה שהיא גם בריבוע – כלומר, גם יפה, גם באזור מעולה, גם במחיר סביר וגם עם בעל/ת בית הגון וישר, לא מעט "נשמות טובות" דאגו להוריד אותי לקרקע עם משפטים כמו – "איפה את חיה", "בחיים זה לא יקרה", ועוד פניני חוכמה. חשוב לי לשתף אתכם שברגע הראשון המשפטים האלה – השפיעו עליי. כווצו. גרמו לי לעצור. לפקפק. ואפילו לחשוב על לוותר. אבל מה אני רוצה להגיד לכם? שזה בסדר! ואפילו בסדר גמור! גם זו עצמאות! היכולת לבחון את כל האופציות, גם הפחות נוצצות, ההישרדותיות, גם אלו שמטיחים עליי העוברים ושבים מתוך הפחדים שלהם בכלל, גם אלו שפוגעות לי באגו ובתחושת ההצלחה שכבר חשבתי שהשגתי לעצמי ביושר. ומה לעשות אתם שואלים? להתמודד. להתבונן   וכצעד ראשון דווקא לבחור לא להגיב. לא לחסום (לפחות לא ישר) את אותה תגובה לא נעימה בפייסבוק, או לא להוריד מיד את הפוסט שלי כי מישהו אמר לי שהוא מיותר, או לא לרוץ להתקשר לחבר/ה טובים שמיד יגידו לי כמובן: "טוב, הוא אידיוט, מה את בכלל מתייחסת אליו, כלומניק שאין לו מה לעשות בחיים, אחרת לא היה לו זמן לכתוב לך בכלל!!". בתור התחלה לא לעשות אף אחד מהדברים האלה. מה כן? להישאר. להתמודד, להיות. ולבחון את כל האופציות. שוב, הנוצצות יותר והנוצצות פחות. כשאנחנו נמצאים בצומת של שינוי אנחנו רוצים לבחון את כל האופציות, כולל את האופציה לפקפק, כולל את האפשרות לוותר, רק מה? לא לתת לכל אותם רעשים, אנשים, לנהל אותנו, אלא לדעת לנהל אותם. להיות בתודעה משוחררת, לבוא ממקום של ידע, עוצמה, חופש בחירה אפרופו יום העצמאות, אם צריך לבקש עזרה מאיש מקצוע שיודע לכוון ולתת כלים במצבים כאלה. ורק אז – לשנות את החוויה. לזהות שישנו פחד מעצם השינוי, או חוסר ביטחון, או חוסר ערך עצמי ולשים למולם משהו אחר, כמו סקרנות, עניין, התרגשות, יצירתיות, ולפעמים (בהרבה מקרים דרך אגב) פשוט עשייה. עשייה עם הפחדים, עם הפקפוק, עם תחושת חוסר הערך העצמי. מניסיון זה עובד בענק! מקווה שהמייל הזה נתן לכם זריקת אנרגיה חיובית לקראת חג העצמאות. ולבעלי העסקים מבינכם, רוצים לקבל עוד טיפים כאלה, עוד כלים ותרגילים חווייתיים והכל בסביבה של עוד בעלי עסקים ויזמים ממש כמוכם? ממש בתחילת חודש הבא אני עורכת מפגש יוצא דופן ל18 בעלי עסקים בלבד שעשוי לקחת אתכם ואת העסק שלכם לשלב הבא לו אתם כל כך משתוקקים! כל הפרטים לגבי המפגש המיוחד בקישור שכאן