כיצד חווית הפיטורים של אמי בנעוריי הפכה אותי למומחית לשינויים?

כיצד חווית הפיטורים של אמי בנעוריי הפכה אותי למומחית לשינויים?  אחת החוויות הקשות, המלחיצות והמטלטלות שחוויתי כנערה הייתה ללא ספק חוויית הפיטורים של אמי מעבודתה כזבנית ברשת חנויות גדולה בה עבדה 13 שנה. הפיטורים לא קרו בין לילה. קדמה להם תקופה מבישה ומבזה של "הקטנה" ודחיקתה לפינה, תרתי משמע. תחילה העבירו אותה ממחלקת כלי הבית הגדולה בה עבדה כל השנים לשביעות רצונם של מנהליה ולקוחותיה (היא קיבלה פעמיים עובדת מצטיינת) למחלקה זניחה יותר, ומשם הפכו אותה לכולבויניקית בכל מיני מחלקות, ולבסוף – "דחסו" אותה לחדר חנוק בקוטר של מטר על מטר, ללא מזגן, ממש במרתפי הרשת, שם עסקה לכאורה בפריטה של שטרות למטבעות, אבל בעיקר חיכתה בחוסר וודאות לרגע הפיטורים שלה… היא לא הייתה היחידה. רבים חוו פיטורים בעקבות הגעתו של מנהל חדש שרצה ליעל את הרשת ויהי מה, גם במחיר פגיעה באנשים טובים, אבל מבחינתי היא הייתה היחידה – כי היא הייתה אימא שלי. וגם המפרנסת היחידה במשפחה. ניסו לשבור את רוחה אבל לא הצליחו, ולכן פשפשו ופשפשו בעברה, מסלקים מהדרך את כל השבחים ותעודות ההצטיינות שקצרה לאורך השנים ואיכשהו הצליחו למצוא תלונה אחת ויחידה, מלקוחה לא מרוצה שנים רבות לפני. אם אתם מרגישים אותי קצת שונה הפעם ממיילים אחרים, יותר כואבת, יותר "מתקטננת", יותר שומרת טינה, אתם בהחלט צודקים. החוויה הזאת שינתה את חיי ועד היום, כולל בזמן כתיבת שורות אלה, הבטן מתהפכת לי מכעס ומתסכול. לא האמנתי אז ואני לא מאמינה גם עכשיו איך אפשר להתייחס כך לאדם. אבל החוויה הזו, חווית הפיטורים של אמי בנעוריי, גם עצבה את חיי והפכה אותי למומחית לשינויים שאני היום. איך? כי החוויה הזאת, דווקא מעיניים של נערה מתבגרת, כזאת שמתחילה לשאול את עצמה "מה ארצה לעשות כשאגדל?", וגם "איפה ארצה לעבוד?", ו "עם מי ארצה לעבוד?", דווקא מתוך הכאב והתסכול שלה, אפשרה לי גם לשאול: "איפה לא ארצה לעבוד? ועם מי לא ארצה לעבוד?" וגם – "איך אני הולכת לקחת את חיי בשתי ידיי מכאן? ואיך אני הולכת להיות המחוללת בחיי ולא זו שיושבת בחושך ומחכה שמשהו רע יקרה…" זו הייתה כמובן רק ההתחלה של ההתחלה. באמצע היו עוד כמה צמתים משמעותיים שעצבו את החלטתי להיות מומחית לשינויים ולמינופם, כמו תאונת הדרכים שעברתי, ההחלטה להוציא לאור את ספר הביכורים שלי עליו עמלתי במשך שבע שנים וההחלטה להיות אם חד הורית בתוך אחת התקופות הקשות והמאתגרות בחיי ועדיין, הזרע הראשון המשמעותי שנשתל היה ללא ספק חווית הפיטורים של אמי בנעוריי שהפכה אותי למומחית לשינויים. לפעמים דווקא מתוך כאב מאוד גדול, מתוך נסיבות קשות, אנחנו מגדירים מי אנחנו ומי אנחנו לא, שזה לא פחות חשוב. עבורי הישיבה בחושך והציפייה לפיטורים לא היו אופציה יותר . חירות הבחירה שלי, האישית והתעסוקתית, היא בדמי מאז ועד היום. לקראת חג החירות אני מזמינה אתכם מכל הלב והנשמה – להסתכל אחרת על צמתים בחייכם, כולל על חוויות שעל פניו נראות קשות ובלתי נסבלות, ולעשות כל שביכולתכם לשנות את החוויה שלהן. פיטורים, תאונה (לא עלינו), ולבעלי העסקים מבינכם – כן, אפילו תקופה של הקטנת הכנסות בעסק שלכם, כל אלו ועוד יכולים להוות את יריית הפתיחה לתקופה מזהירה, מדויקת ומשמחת יותר! באחריות ומניסיון!!! רוצות ורוצים כבר הרבה זמן לעשות את השינוי המיוחל? רגע לפני פסח, חג החרות, יש לכן ולכם הזדמנות להצטרף אליי לכנס העסקים השנתי שלי: "נשים עצמאיות כלכלית 2019 – מעבדות לחרות!"  מדובר על בוקר עשיר בתכנים, תובנות וכלים פרקטיים ללקיחת השליטה בעסק ובחיים שלנו! מוזמנות ומוזמנים להצטרף אליי לבוקר שכולו הנעה לפעולה מרגשת! להרשמה במחיר מיוחד היכנסו לכאן שלכם בהמון הערכה, מאיה פיפנו מאמנת למימוש החלטות חשובות